<h1>תוספות רבינו פרץ — סוכה</h1>
<h2>דף ג:</h2>
[סוכה כ"ו ע"א] הולכים בדרך מצוה פטורים בין ביום בין בלילה. אעפ"י שאין הולכין אלא ביום משום דטרידי ודואגין במחשבת המצוה. הולכי דרכים ביום. מתשבו [ויקרא כ"ג מ"ב] כעין תדורו נפקא דכשהוא בבית הוא הולך לדרכו כשירצה. וחייבין בלילה. אם הם ביישוב. פרצה קורא לגנב. רבא לא פליג דתשבו כעין תדורו דהא בריתא הוא לקמן [כ"ח ע"ב].
<h2>דף ד:</h2>
[סוכה כ"ח ע"ב] הקיש הכתוב אשה לאיש. תימה דאמרי' פ"ק דערכין [ד' ע"ב] אין לי אלא איש שהעריך אשה שהעריכה מנין וכן פ' ד' מיתות [סנהדרין ס"ו ע"א] גבי מקלל אביו ואמו כתיב [איש (ויקרא כ' ט') ופריך איש אין לי אלא איש אשה] מנין [ולא קאמר] מדהשוה הכתוב איש לאשה, וי"ל דלענין פרשה [דנאמרה בלשון זכר] הוא דאמרי' שהשוה הכתוב אשה לאיש, (אלא) [אבל] היכא דכתוב איש בהדיא ממעטי' אשה. כאן בקטן שהגיע לחינוך. ושיעור יש בקטן כדמפרש בברכת המזון כן נראה [כאן] כן ובמגילה כן. משל לעבד וכו'. כלומר גשמים שיורדים בחג סימן קללה הם משל לעבד וכו'.
<h2>דף י.</h2>
[סוכה נ"ג ע"ב] דר' יהודה סבר תקיעה ותרועה ותקיעה אחת היא. מכאן ראיה לפ"ה דפי' בפ' במה מדליקין [שבת ל"ה ע"ב] גבי ו' תקיעות תוקעין בע"ש שכולן סדר תקיעות ותרועה ותקיעה והא דתניא התם התחיל לתקוע תקיעה שנייה לאו דוקא דתרועה היא דתני מתני' ג' להבטיל העם.
<h2>דף יא.</h2>
[סוכה נ' ע"ב] עיקר שירה בפה. תימה דבפ' המוצא תפילין [עירובין ק"ב ע"ב] תנו קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה ועד כאן לא פליגי אלא בתיקון כלי אי דחי שבת ואי לא דחי מכשירי קרבן אבל שיר עצמו דכו"ע דחי וכן נמי אמרי' פ"ב דערכין [י' ע"א] בי"ב פעמים בשנה [מכה] לפני מזבח וממנו ח' ימי החג אלמא דדחי שבת ויו"ט דאי אפשר לח' ימים דלא הוי שבת ביניהם, וצ"ל דמתני' דעירובין וערכין מוקמינן להו כר' יוסי ב"ר יהודה, ואע"ג דבכמה דוכתי משמע דאין שבות במקדש שמא הכא שאני שהיה רוב כלי שיר ולהכי גזור טפי.
[סוכה נ"א ע"א] למחצצרים ולמשוררים. והכא לא כתיב (כלל) [כלים] וחצוצרות לאו כלי שיר נינהו (שאין) [שהם] לתקיעות התמידין והמוספין כפ"ה, ותימה דבהאי קרא כתיב (ברכת) [כלי] שיר ובהלל וקרא כתיב הכי בדברי הימים [ב' ה'] גבי שלמה ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררין להשמיע קול אחד להלל לה' ולהרים קול בחצוצרות וכלי שיר ובהלל לה' כי טוב כל"ח, וי"ל דדייק מדחלקם לב' הלולות וה"פ מדגבי שיר דכלי כתיב ובהלל וגבי שיר בפה כתיב להלל ש"מ עיקר שירה בפה וכלים לבסומי קלא.
<h2>דף ל:</h2>
[סוכה מ' ע"ב] אבקה של שביעית. עיקר איסור דעבירות שביעית בעבודת קרקע היינו כגון חרישה וזריעה וכל משא ומתן אינו אלא עשה בעלמא דלאוכלה ולא לסחורה, ועונש זה מפרש בפ"ק דקדושין [כ' ע"א] כי לבסוף מוכר מטלטליו ואת ביתו ואת עצמו בא לו מדה כנגד מדה.
